רש"י על חולין קי״ז א:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין קי״ז ע״א:ו׳ רש"י על חולין קי״ז ע״א:ח׳ »

1 כאשר יורם - לימד על כל האימורים שהוקשו לאימורי פר כהן משיח:

2 אליה דליתא בשור לא - נמעלו בה כי מייתו כבש לשלמים דאלית הכבש קרינא ביה כתב רחמנא כל חלב ואשכחן אליה דאיקרי חלב דכתיב ויקרא ג חלבו האליה תמימה:

2 מיני תרגומא על תורה פתח ↗

ובמה שכתב בריש דבריו ההבדל בין שם חלב ושם שומן בכל הלשונות גם בלשון חכמים ״באמרם ״בשר ״שמן ״ולא ״אמרו ״בשר ״חלב וכו׳ לכאורה דעת רש״י ותוס׳ אינם מסכימים לזה כי ז״ל תוס׳ בכורות יו״ד. ד״ה והחלב בשווקים פירש הקונטרס רגילים לאכול עופות ושומן משמע שר״ל דכל שומן קרוי חלב ולא מיירי דוקא מחלב האסור כגון תותב קרום ונקלף עכ״ל וקצת רמז ראיה לדבריהם מדאמר בחולין מ״ט. חלב טהור סותם חלב טמא אינו סותם ולא אמר שומן סותם חלב אינו סותם משמע קצת דגם השומן נקרא בלשון חכמים חלב מיהו חלב טהור מיקרי. וראיה שאין עליה תשובה עוד יש לרש״י ותוס׳ מסוגיא דחולין קי״ז. ואי כתב רחמנא כאשר יורם הוה אמינא חלב אליה דליתא בשור לא כתב רחמנא כל חלב וכו׳ הרי להדא שומן שעל האליה מיקרי חלב וכ״כ רש״י ד״ה אליה וכו׳ כתב רחמנא כל חלב ואשכחן אליה דאיקרי חלב דכתיב חלבו האליה תמימה עוד שם בגמרא ובכריתות ד׳. אי אליה איקרי חלב תיתסר באכילה אמר קרא כל חלב שור וכשב ועז דבר השוה בשור וכשב ועז לא אמרה תורה אלא הנוהג בכולן ואליה אינה נוהגת לא בשור ולא בעז רש״י הרי להדיא דאיקרי חלב ממש ולולא קרא דכל חלב שור וכשב ועז הוי אסרינן לחלב האליה מצד דנקראת חלב. ומסוגיא זו צריך עיון גדול מ״ש תוס׳ בחולין צ״ב. ד״ה אמר אביי וכו׳ שכתבו השגה על ר״א ממי״ץ בזה הלשון ומ״מ קשה דלפי זה ליתסר שומן האליה שקרב עם האליה ואע״ג דאמר בפרק כל הבשר דף קי״ז דחלב האליה מיקרי חלב סתמא לא איקרי מ״מ ליתסר מטעם שקרב וכו׳ הנה מלבד שיש לדקדק דתוס׳ נסיב תירוצו של רב אשי חלב האליה איקראי וכו׳ והש״ס לקמן קי״ז. דחי לפירוקו של רב אשי ומסיק אלא מחוורתא כרב זביד דאמר מקרא כל חלב שור וכשב ועז דבר השוה בשור וכשב ועז אלא דיש להפליא לפי המסקנא בחולין קי״ז וכן מורה כל הסוגיא דכריתות דחלב האליה אף דסלקא לגבוה אפ״ה שרי דהתורה התירו להדיא מקרא יתירא כל חלב שור וכשב ועז בין לר׳ ישמעאל ובין לרבנן מיותר שור וכשב להורות דבר השוה בשלשתן למישרי אליה דחולין עיין בחולין קי״ז. וביתר ביאור בכריתות ד׳. ובנותי בספרים נושאי כלי גפ״ת מהרש״א ומהר״מ ולא מצאתי לאחד מן הגדולים שעמדו על זה. לבד מציאה אחר החיפוש ראה זה מצאתי בספר מעדני יום טוב שחיבר מארי זקני דודי הגאון ז״ל והניח בתימא על התוס׳ ועל הרא״ש ע״ש. הן הראשונים צריכין ביאור ועל האחרונים באתי להוסיף מ״ש הט״ז בי״ד סימן ס״ד ס״ק ו׳ האליה מותרת דלא אסרה תורה אלא חלב סתם וזה מיקרי חלב האליה וכו׳ עכ״ל גם הוא החליט סברת רב אשי והש״ס דחאו מקושיא אלא מעתה לא ימעלו בו אלא מחוורתא כרב זביד ומשמע מהש״ס למסקנ׳ מדמועלין בחלב האליה דחלב סתמא מיקרי ומה דאליה דחולין שרי באכילה היינו כרב זביד שהשיב אמר קרא כל חלב שור וכשב ועז דבר השוה בשלשתן:

« רש"י על חולין קי״ז ע״א:ו׳ רש"י על חולין קי״ז ע״א:ח׳ »